"דרך המגע"
מיכל פריאנט לוי
מטפלת מוסמכת בעיסוי
054-4827933

 

עמוד ראשי  |  קצת על עצמי  |  האני מאמין שלי  |  רפלקסולוגיה  |  עיסוי באבנים חמות  |  עיסוי נשים הרות  |  סוגי הטיפולים  |   גלרייה   |   צור קשר
עמוד ראשי > קצת על עצמי

 

 

 




 
שמי מיכל פריאנט לוי. אני מטפלת מוסמכת בעיסוי. בוגרת בית הספר "קשת בענן" למיילדות וגניקולוגיה הוליסטית.

הגעתי לפה ממש במקרה. זה מה שזימנו לי החיים. חתרתי להגיע למקומות אחרים אבל בסופו של דבר החיים הפגישו אותי עם התחום הזה.

כל שנות עבודתי עסקתי באדמיניסטרציה ושאר דברים. עבדתי עם אנשים, בשביל אנשים. לא יצרתי כלום בעצם. לא מימשתי את עצמי. רדפתי אחרי הזמן, ריציתי את מעסיקיי ובסופו של יום חזרתי לביתי ואל ילדיי עייפה ולרוב לא מרוצה. התקיימתי...

לפני שלוש שנים חל מפנה בלתי צפוי בשגרת חיי, בעקבותיו לקחתי החלטה של רגע לפנות לעשייה מסוג אחר. משהו שהוא שלי פרטי. לא של אף אחד אחר. להוציא את מה שיש לי מבפנים ואת זה לחלוק עם העולם.

בחרתי להיות דולה בלי לדעת במה זה כרוך בכלל. חברים שמעידים עליי כ"בעלת חוש הומור" אמרו לי שאם אצחיק יולדת כל הדרך לבית החולים, התינוק יפלט בדרך...

אז הבחירה היתה קלה, הדרך אל המטרה קצת פחות. הלכתי ללמוד ליווי הריון ולידה בבית הספר קשת בענן. בין היתר "אולצתי" לבחור בתחום מגע. זה היה אילוץ שכן לא הבנתי את הנחיצות. בשבילי להיות דולה התחיל והסתכם בליווי יולדות לחדר לידה ומציאת דרך מקורית להקל עליהן על ידי שימוש בתכונות בולטות שלי כמו חוש הומור, אמפטיה. מי בכלל ניחש?!

ישבתי אובדת עצות מנסה להחליט באיזה תחום לבחור. איך אדע איזהו התחום המתאים לי? נזכרתי בביקור שלי פעם אצל קורא בקלפי טארוט שבמהלך הביקור ביקש ממני לטרוף את הקלפים. שאלתי אותו :"איך אדע מתי להפסיק?" "כשתפסיקי, זה יהיה הרגע שהיית צריכה להפסיק" ואז הבנתי שהמשמעות היתה שאין לנו שליטה בדברים, הכל נתון בידי הגורל. בין אם אחרי שעה או דקה, כך היה צריך לקרות. דבריו ליוו אותי מאז כל הזמן.

וכך היה ובחרתי נכון ללמוד רפלקסולוגיה. במהלך הלימודים פגשתי קבוצת נשים מדהימות שהקשר איתן ועם התחום עזר לי להבין המון דברים על עצמי, על העבר וההווה שלי, שאולי רק בדרך זו יכולתי להבין. ועל זה אמרתי: "אי הבנות קטנות - תובנות גדולות מאוד". נפלאות התבונה והחיים. משם הכל התגלגל.

אחד מהשינויים הגדולים שעשיתי בתקופה זו היה עזיבת העיר ומעבר אל הכפר. היום אני גרה בכפר יונה, ממשיכה לגדל את שלושת ילדיי באוירה שונה ונהנית מקצב אחר של החיים.

בביתי החדש הפכתי את המרתף שלנו למקום הכי הכי פרטי שלי. שלי ושל המטופלים וזאת בזכות אסופה של דברים שאין בינהם כל קשר, צבעים שאין בהם אף רמיזה לקליניקה טיפולית שכזאת, כמה מסעות חיפושים אחר פריטים קטנים שאני חייבת שיפיחו חיים במרתף חסר המעוף ונטול החיות כפי שהיה, תמונות ילדות של סבתי עליה השלום ו
בעזרת קמצוץ של זכרונות ומזכרות מהחיים. כך יצרתי מקום טיפולי ובאוירה נעימה ואינטימית אני מטפלת באנשים. כמו כן מזדמן לי לעבוד בבתי ספא בסביבת מגוריי.
 
בכל אחד מהתחומים בהם אני מטפלת אני מביאה משהו מעצמי והעיקר עם המון אהבה למה שאני עושה.   אני מאמינה שהכל מתחיל ממה שקיבלנו בילדותנו. מה שאנחנו בבגרותנו ועל כך תודות אין קץ לסבתי שגידלה אותי באהבה אין סופית והוכיחה לי את חשיבותם של המגע והרגש. כל חיי אזכור את מגע ידיה על עורי כשהייתה מלטפת ובזכות אהבתה הגדולה הפכה אותי לאדם בעל יכולת ורצון לתת לסובבים אותי ללא תנאי (וגם להינות מכך!!). 

על אף כל שנות עיסוקיי באותם דברים לא ממצים שעשיתי, השארתי טהור ובלתי נגיש את אהבתי לאנשים ואת הרצון לסייע ולתת, את היכולת להקשיב ולהכיל בלי לשפוט ולדעת שלפעמים "רק להיות שם" זה מה שנחוץ כדי לעזור.




 

webix.biz - בניית אתרים בחינם